הצגת רשומות עם תוויות כניסה לישראל. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות כניסה לישראל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי 7 מאי 2008

אם יש תיקון חוקתי שאיננו חוקתי

מאת: דן יקיר, האגודה לזכויות האזרח בישראל

שר המשפטים פועל ללא לאות כדי לפגוע בזכויות האדם ולצמצם את סמכויות בג"ץ. ואם אפשר להשיג שתי מטרות אלה ביוזמה אחת – הרי זה משובח. היוזמה האחרונה מבית מדרשו היא
הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה חוקים לגבי כניסה לישראל, תושבות או התאזרחות של לא ישראלים יהיו חסינים מפני ביקורת חוקתית.

התיקון פסול הן מבחינה מהותית בשל הפגיעה בזכויות האדם, והן מבחינה מוסדית בשל החתירה תחת עיקרון הפרדת הרשויות והתפיסה של ביקורת שיפוטית של חוקים. מטרת התיקון היא לקבוע נושא שלם, בו הכנסת תוכל לחוקק ככל העולה על רוחה תוך פגיעה בזכויות האדם. זאת מבלי שבית המשפט יוכל לבחון את חוקתיות החוק ולפסול אותו אם הוא פוגע בזכויות האדם ללא הצדקה. שר המשפטים הקפיא לעת עתה את יוזמתו לצמצם בחוק את דוקטרינת השפיטות, ולקבוע שבג"ץ יהיה מנוע מלעסוק בנושאי ביטחון ותקציב. יחד עם זאת הוא מנסה באמצעות תיקון זה ליצור חסינות לכל חוק, שעוסק בכניסה לישראל ובקבלת מעמד בישראל. אם יש תיקון חוקתי שאיננו חוקתי - זו הדוגמה לכך.

דברי ההסבר להצעת החוק לוקים בחוסר יושר אינטלקטואלי. נטען בהם, שההצעה באה לתת מעמד-על לחוק השבות ולחוק הכניסה לישראל ולשריין אותם מפני ביקורת שיפוטית. אלא שחוקים אלה נחקקו 40 שנים לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכמו כל חקיקה שקדמה לחוק היסוד הם חסינים מפני ביטולם על ידי בית המשפט. זהו נימוק סרק המכסה על הכוונה המרכזית של התיקון לחוק - לשריין את
החוק הגזעני, ששולל באופן גורף מבני זוג פלסטינים של ישראלים את האפשרות לקבל מעמד בישראל. כפי שקבע רוב מכריע מבין שופטי בג"ץ, חוק זה פוגע בזכותם החוקתית של אזרחים ישראלים לחיות חיי משפחה בישראל עם בני זוגם והוא חוק מפלה. התיקון שיוזם השר פרידמן ישריין גם חוקים עתידיים, שעלולים לפגוע בקבוצות נוספות.

חומרה מיוחדת נודעת להצעה לאור העיתוי שלה. ההצעה באה לעולם באותו השבוע, בו התכנס הרכב של שבעה שופטי בג"ץ לדון בארבע עתירות נגד ההארכה של חוק האזרחות
והוציא צו על תנאי, המחייב את הממשלה ואת הכנסת לנמק מדוע לא יבוטל החוק. החוק "הזמני" משנת 2003 הוארך שוב ושוב מאז שבג"ץ דחה עתירות קודמות נגדו לפני שנתיים. 6 מ-11 שופטי ההרכב קבעו אז, שהחוק אינו חוקתי בהיותו פוגע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון. רק כיוון שאחד משופטים אלה סבר, שיש לתת אורכה לכנסת לתקן את החוק, נדחו העתירות. ככל הנראה גם שר המשפטים מבין, כי פסק הדין הקודם של בג"ץ, שהתקבל על חודו של קול, עומד על כרעי תרנגולת. מטרתו של התיקון המוצע היא להתערב בהליך תלוי ועומד, ולמנוע מבג"ץ להכריע בסוגיה.

אכן למדינת ישראל כמו לכל מדינה סמכות רחבה לקבוע מי ייכנס לתחומה ומי יקבל בה מעמד. ראוי שהכנסת תחוקק חוק הגירה מקיף, ושמדיניות ההגירה של מדינת ישראל לא תיקבע
בנהלי סתר של פקידי משרד הפנים. אבל גם חוק בנושא זה אסור שיחרוג מערכי היסוד החוקתיים שלנו, ולא ראוי להקנות לו חסינות מפני ביקורת חוקתית. אם התיקון יתקבל תוכל הכנסת לקבוע בחוק, שבן זוג זר של ישראלי, השוהה בישראל שלא כדין, חייב לצאת לחו"ל כתנאי לבחינת מעמדו (נוהל של משרד הפנים, שנפסל בבג"ץ). הכנסת אף תוכל לקבוע בחוק, כי בן זוג זר בן אותו המין לא יהיה זכאי למעמד כלשהו בישראל.

שר המשפטים פועל כבעל בית מטבחיים לשחיטת זכויות האדם. הוא מניף מאכלת מעל המשטר החוקתי ומעל בית המשפט העליון, ובלהיטותו כי רבה הוא אינו חס לא על זכויות האדם ולא על בני האדם.

יום שני 28 אפריל 2008

רונדו

לא רק דין אין בשטחים הכבושים, מעתה גם אין דיין. בתי המשפט אינם רוצים להתעסק עוד עם הפלסטינים עלובי הנפש שמבקשים להיכנס לישראל.

בחודש פברואר דיווחנו על פסק דין קצרצר של בג"ץ, שניער מעליו באחת את עתירותיהם של הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים, שבקשותיהם להיכנס לישראל נדחו. בג"ץ קבע שהסמכות לדון בכך נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. סיפרנו עוד, שבראשית חודש מרץ הועברו לבתי המשפט לעניינים מינהליים סמכויות דיון נוספות בעניינים של מעמד בישראל, ובג"ץ, כך נדמה, החליט להבהיר מבעוד מועד שלא רק מן העתירות בעניין איחוד משפחות ומעמד לבני משפחה הוא מתכוון להיפטר.

עותרים פלסטינים שפנו למזכירות בית המשפט העליון עם עתירות חדשות, הופנו אחר כבוד להגיש את עתירותיהם בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים הגיבו בחוסר נחת. בחודשיים האחרונים נתנו מספר החלטות, בהן הורו לעותרים להבהיר, כיצד ארע שהסמכות היא להם דווקא, ולא לבג"ץ.

התגובות הוגשו, והשופט משה סובל היה הראשון להשיב אש. בפסק דין קצר שנתן היום קבע, שהסמכות עודנה לבג"ץ. לגבי דידו, העברת סמכויות הדיון לבתי המשפט לעניינים מינהליים כוללת החלטות "בענייני מינהל האוכלוסין ועובדים זרים. בין אותן החלטות לא כלולה החלטת המפקד הצבאי באזור יהודה והשומרון, שהביקורת השיפוטית עליה עדיין נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק בלבד."

הרונדו בעיצומו. הפלסטינים שנזרקו מבג"ץ לבית המשפט המחוזי חוזרים כעת לבג"ץ, על מנת שזה...

עדכון (3.5.2008): המוקד להגנת הפרט מדווח, שהצליח לשכנע את אחד משופטי בג"ץ לדון בעתירה שכזו. במחלקת הבג"צים שבפרקליטות המדינה, כך שמענו, הביעו חוסר שביעות רצון. מי ידון בעתירות אלה? ימים יגידו.

יום שני 11 פברואר 2008

בית משפט זה אינו הערכאה המתאימה לדון בסוגיה זו

ללא תרועות וללא טעם מיוחד נחתם פסק דין קצרצר מן הימים האחרונים במהפכה: בג"ץ ניער מעליו באחת את עתירותיהם של הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים, שבקשותיהם להיכנס לישראל נדחו. ככל שהעתירה מבקשת להסדיר את כניסתה של העותרת לישראל, פסק בג"ץ בעניין שעמד לפניו, "הרי שבית משפט זה אינו הערכאה המתאימה לדון בסוגיה זו". הסמכות, כך הוסיף בג"ץ בסוגריים, נתונה לבתי המשפט לעניינים מינהליים. כך ממש, בשורה האחרונה לפסק הדין.
הסמכות לדון בהחלטות לפי חוק הכניסה לישראל (החלטות בעניין אשרות כניסה לישראל ורישיונות ישיבה בה) הועברה לבתי המשפט לעניינים מינהליים לפני מספר שנים. עם זאת, בג"ץ דן עד כה בעתירות של פלסטינים שבקשותיהם להיכנס לישראל סורבו, ועד לאחרונה לא העלה כלל את השאלה, האם העניין מצוי בסמכותם של בתי המשפט לעניינים מינהליים. מדובר בעשרות רבות של עתירות בשנה.
בראשית חודש מרץ תועברנה לבתי המשפט לעניינים מינהליים סמכויות דיון נוספות בעניינים של מעמד בישראל. בג"ץ, כך דומה, החליט להבהיר מבעוד מועד שלא רק מן העתירות בעניין איחוד משפחות ומעמד לבני משפחה הוא מתכוון להיפטר.

יום שלישי 15 ינואר 2008

הביורוקרטיה של הכיבוש

עוד סיפור קטן ומעצבן במיוחד על תרומתו של בית המשפט העליון למפעלות הביורוקרטיה של הכיבוש.

עומר קזמאר הוא פלסטיני תושב השטחים הכבושים, שביקש היתר להיכנס לישראל ולעבוד בה. כמו אלפים רבים אחרים הוא סווג כ"מנוע בטחוני". כמו אלפים רבים אחרים פניותיו החוזרות משך חודשים ארוכים אל רשויות הצבא בשטחים לא נענו. כמו אלפים רבים אחרים רק לאחר שעתר לבג"ץ התבשר שאין עוד מניעה, והוא מוזמן להגיש בקשה לקבל היתר.

באת כוחו של קזמאר מ"קו לעובד" ביקשה מבית המשפט לפסוק הוצאות לזכותו, משום שנאלץ לעתור לבג"ץ כדי לקבל את מבוקשו. פרקליטות המדינה, בשם הצבא, התנגדה לבקשה. לטענת הפרקליטות והצבא לא היה צידוק לעתירה, משום שקזמאר לא מיצה הליכים שעמדו לרשותו. הוא אמנם פנה לצבא, אלא שהצבא דורש שאת הפניות אליו בעניין "מניעות בטחוניות" ישלחו פלסטינים בדואר רשום, ואילו באת כוחו של קזמאר שלחה את פנייתה בעניינו בפקס.

כלומר, כל פנייה, ואף מכתב תזכורת בן מספר שורות, דורש הצבא לקבל בדואר רשום. משמעות הדברים היא שכל מכתב יגיע ימים לאחר שליחתו. יתרה מזו, עלות הפנייה בעניינו של כל אדם ואדם – שכוללת מכתב ותזכורות – מתייקרת מעלות זניחה של משלוח פקסים לכמה עשרות שקלים. הצבא, מיותר לציין, לא מהסס לשלוח את תשובותיו, כאשר הוא טורח להשיב, בפקס.

עו"ד חני בן ישראל מ"קו לעובד" כתבה לצבא ולמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בחודש מרץ 2007: "הפונים לרשויות הצבא – תושבי שטח כבוש – הינם אנשים ונשים קשי יום, המוציאים את פרנסתם בדוחק רב. פניותיהם נוגעות לרוב למימושן של זכויות יסוד, ובראשן חופש התנועה, וזכויות אדם רבות נוספות שמימושן תלוי בה, כגון הזכות לקיום אנושי בכבוד, הזכות לעבודה, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך, הזכות לחיי משפחה, הזכות לפולחן דתי ועוד ועוד. הדרישה לשלוח כל פניה ופניה באמצעות דואר רשום מטילה נטל כלכלי בלתי סביר על הפונים ועל הפונות, ומצטרפת לשורת המהמורות הביורוקרטיות והאחרות, הניצבות בפני מי שניחת עליהם באחת, ללא הליך משפטי או מינהלי ראוי, התיוג 'מנוע ביטחוני', ואשר מבקשים לממש את חירות תנועתם ואת הזכויות היסודיות, הנגזרות ממנה. אין רשות ציבורית בישראל – אף לא בית-דין או בית-משפט – שאינו מקבל פניות ובקשות באמצעות הפקס. יצוין, כי הרשויות ובתי-המשפט בישראל נתבעים אף הם לטפל בפניות רבות – בהיקף העולה באופן ניכר על היקף הפניות בו הלשכה המשפטית במדור מרשם האוכלוסין נדרשת לטפל, יש לשער – ומעולם לא הגבילו את דרך ההתקשרות עמם באופן הדרקוני והבלתי סביר בו הלשכה המשפטית מתיימרת להגבילה."

הדברים לא הרשימו את רשם בית המשפט העליון, יגאל מרזל. קזמאר אינו זכאי להוצאות, משום שהרשם מרזל שוכנע, שעמדה לקזמאר על פי נהלי הצבא האפשרות לפנות בדואר רשום ולא בפקס, והוא לא עשה כן.

לא נמצאה עילה לחייב את הצבא בהוצאות, פסק הרשם מרזל, ומזכירות בית המשפט שלחה את החלטתו ל"קו לעובד". בפקס.

יום שישי 14 דצמבר 2007

ומה אם הם בני זוג?

דייזי בריל, אזרחית הפיליפינים, נחתה בנתב"ג לפני שלושה שבועות. היא באה לישראל כדי לבקר ידיד ישראלי, דניאל פנחס, שהכירה בעבר. משרד הפנים סרב לאפשר את כניסתה לישראל. הטעם לכך: "חשש של ממש" שבריל עומדת להשתקע בישראל. וכל כך למה? משום שפנחס מצוי בהליכי גירושין ובריל גרושה בעצמה, ובתשאול שנערך לבריל עם בואה, היא חלקה עם אנשי משרד הפנים כוונות רומנטיות. פנחס, מצידו, הכחיש כוונות שכאלה, אבל הצהיר שהוא מבקש לארח את בריל בישראל, ומוכן אף להפקיד ערבות גבוהה להבטחת יציאתה מישראל. משרד הפנים עמד בסירובו. ערבות, לשיטת משרד הפנים, אינה מפיגה את חשש ההשתקעות. פנחס נאלץ להופיע בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, ולהצהיר שהוא אינו מתכנן לחיות חיים משותפים עם בריל ושאין לו עניין לבקש להקנות לבריל מעמד בישראל כזוגתו.

השופטת מיכל אגמון-גונן השתכנעה שהפקדת ערבות כספית גבוהה, אף שאינה מבטיחה בוודאות שבריל תעזוב את ישראל כמו גירושה המיידי, "מבטיחה זאת במידה מספקת כדי להסיר את החשש להשתקעות".
בפסק הדין שניתן אתמול הורתה לאפשר את כניסתה של בריל בכפוף לכך שפנחס יפקיד ערבות בסך 35,000 ש"ח להבטחת יציאתה של בריל מישראל.

עתירתה של בריל הוגשה סמוך לאחר שכניסתה סורבה. מאז נחתה בריל בישראל ועד למועד מתן פסק הדין חלפו, כאמור, שלושה שבועות. לכל אורך התקופה שהתה בריל במעצר.

בריל הגיעה לישראל כתיירת. לו היו למשרד הפנים ראיות לכך, שהיא מתכוונת לעבוד בישראל ללא היתר, או להיוותר בה שלא כדין לאחר שיפקע תוקף רישיונה – הוא יכול היה לסרב לאפשר את כניסתה. ואולם, למשרד הפנים לא היו ראיות שכאלה. הטעם היחיד לכך שכניסתה של בריל סורבה הוא שמשרד הפנים אינו מוכן להסתכן בכך שבריל ופנחס יהפכו לבני זוג.

טירוף של ממש. ומה אם בריל היא זוגתו של פנחס? ומה אם הם מבקשים לבחון את הקשר ביניהם? ומה אם הקשר יעמיק, הם יהפכו לבני זוג, ופנחס יבקש להקנות מעמד לבריל בישראל? מניין שואבים אנשי משרד הפנים והפרקליטות את התעוזה להתערב בכך? וכיצד זה שבית המשפט לא הורה לאפשר את כניסתה של בריל לישראל מיד עם הגשת העתירה ללא הפקדת אפילו אגורה שחוקה אחת?

לו היה פוגש פנחס את בריל בישראל, והם היו הופכים לבני זוג בישראל, משרד הפנים חייב היה לבחון את בקשתם להסדיר את מעמדה של בריל, ולא היה רשאי לדרוש את יציאתה מן הארץ כתנאי לבחינת הבקשה.
רק השבוע שבה והזכירה השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב למשרד הפנים את חובתו זו בעניינם של בני זוג אחרים, אזרח ישראלי ואזרחית הפיליפינים.

גם פנחס זכאי להחליט עם מי הוא מבקש לחלוק את חייו, ואם תהיה זו אישה שאינה ישראלית הוא זכאי לכך שמשרד הפנים יאפשר לזוגתו לחיות עימו בישראל ואף שיוקנה לה מעמד של קבע בישראל. כך ממש: אזרח ישראלי זכאי להסדיר את מעמדו של בן זוגו שאינו ישראלי בישראל, ומשרד הפנים הוא הגוף המופקד על מימושה של הזכות הזו. משרד הפנים אינו רשאי להילחם בהשתקעותם של בני זוג של אזרחים ישראלים בישראל, ובית המשפט צריך היה להזכיר לו זאת.