Laissez Passer לסה פסה: Mandatory Detention

יום ראשון, 17 באוגוסט 2008

Mandatory Detention

לפני כשבועיים נפל דבר בנוגע למדיניות הידועה לשמצה, המכונה "מעצר חובה" (mandatory detention), של שוהים שלא כדין באוסטרליה. מדובר במדיניות שהביאה לפגיעה אנושה באלפי פליטים, בהם ילדים רבים, ובשוהים שלא כדין אחרים, שגירושם אינו מתאפשר, ולביקורת בינלאומית קשה על אוסטרליה. רבים מן העוסקים בענייני פליטים בישראל וברחבי העולם בוחרים, ברגעי הייאוש הקשים ביותר, לשאת עיניהם אל מדיניותה של אוסטרליה ולמלמל "יכול להיות יותר גרוע". לפני כשבועיים הכריזה ממשלת אוסטרליה על רפורמה במדיניות המעצר של שוהים שלא כדין.

מדיניות ה-mandatory detention של אוסטרליה אומצה בשנת 1992 על ידי ראש הממשלה אז, קיטינג, ואומצה בהתלהבות על ידי ממשלת הימין של הווארד, שנבחר בשנת 1996 על יסוד מצע בחירות של שנאת זרים, וסיים את כהונתו לאחרונה. המדיניות, שעוגנה גם בחקיקה, קובעת עיקרון פשוט – כל שוהה שלא כדין, ובכלל זה פליטים וילדים, יוחזק במעצר עד לגירושו מאוסטרליה או עד שיוחלט להעניק לו מעמד במדינה. לכלל זה אין חריגים, ובתי המשפט אינם רשאים להורות של שחרורו של שוהה שלא כדין.

לאור פרק הזמן הארוך הנדרש לצורך גיבוש הערכה אם מבקש מקלט הוא אכן פליט הזכאי להגנה או לא, מצאו עצמם אלפי פליטים במעצר מתמשך בעת בדיקת טענותיהם. אגב, רוב עצום מתוכם נמצא, בסופו של דבר, לאחר מעצר של חודשים ולפעמים אף שנים, זכאי למעמד פליט, קיבל אשרת שהייה באוסטרליה ושוחרר. ממשלת אוסטרליה מודעת לכך שרובם המוחלט של העצורים זכאים להכרה כפליטים, אולם מעדיפה להחזיקם במעצר פרקי זמן ממושכים על מנת להרתיע מבקשי מקלט נוספים מלהגיע לחופי אוסטרליה. אוסטרליה התעלמה לאורך שנים מכך שבהתאם לדין הבינלאומי, כפי שהוא בא לידי ביטוי באמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 ובהנחיות נציבות האו"ם לפליטים בדבר מעצרם של מבקשי מקלט, אין לעצור מבקשי מקלט בשל שהייה שלא כדין או כניסה שלא כדין למדינה, אלא רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרות המעצר (שאינן כוללות הרתעה, אלא בעיקר זיהוי ראשוני ומניעת סכנה לביטחון המדינה או לסדר הציבורי) באמצעים אחרים, וגם אז רק לפרק זמן קצר ביותר עד לסיום הליכי זיהוי ראשוניים והגשת הבקשה למקלט.

מדיניות ה-mandatory detention לא פסחה על ילדים, וגם הם הוחזקו במחנות המעצר של אוסטרליה, שהתאפיינו בתנאים לא הולמים, בהעדר סיוע פסיכולוגי וסוציאלי ובשירותי חינוך נחותים. המדיניות זכתה לביקורת מקיר לקיר, ובין השאר הוקעה על ידי קבוצת העבודה על מעצר שרירותי של וועדת האו"ם לזכויות אזרחיות ופוליטיות; על ידי קבוצות מומחים לבריאות הנפש, שערכו מחקרים על השפעות מעצרם הבלתי מוגבל בזמן של מבקשי מקלט בכלל ושל ילדים בפרט; ועל ידי נציבות זכויות האדם האוסטרלית, גוף ממשלתי אך בלתי תלוי, שפרסם דו"ח עב כרס בעניין זה. כל המבקרים עמדו על תוצאותיה הקשות של הכליאה, ודיווחו על מספר רב של ניסיונות התאבדות של ילדים ומבוגרים, על השחתה עצמית באמצעות תפירת שפתיים או פעולות אחרות, ועל השלכות פסיכולוגיות קשות על מבקשי המקלט.

נוסף על מבקשי המקלט, הוחזקו במעצר בלתי מוגדר בזמן גם מי שבקשתם למקלט נדחתה או שוהים שלא כדין אחרים שלא הגישו בקשה למקלט, אך שלא ניתן לגרשם מאוסטרליה מטעמים שונים (למשל, חסרי אזרחות או אזרחי מדינות שאינן משתפות פעולה בהחזרת אזרחיהן ומסרבות לקבלם). אף על פי שהעקרון, לפיו אין להחזיק במעצר בגין שהייה שלא כדין כאשר לא ניתן לקיים הליך גירוש אפקטיבי, הוא עקרון מוכר שאומץ בפורומים שונים (למשל, בפסק דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם, בפסק דין של בית הלורדים האנגלי ואפילו בפסק דין של בית המשפט העליון האמריקאי השמרני), אוסטרליה התעקשה להחזיק ב"מעצר חובה", חסר תכלית וחסר תוחלת, מאות אנשים שלא התקיים הליך גירוש אפקטיבי בעניינם.

בבחירות שהתקיימו באוסטרליה בסוף שנת 2007 הוחלפה ממשלת הימין של הווארד בממשלת מפלגת הלייבור של קוין רוד. רוד, על רקע הביקורת הפנימית והחיצונית, הבטיח בעת מסע הבחירות לערוך רפורמה שתהפוך את מערכת ההגירה ואת מערכת המקלט של אוסטרליה לאנושיות יותר, ונראה שכעת הוא מתחיל לפרוע את השטר שהציג בפני הבוחרים.

בסוף חודש יולי שר ההגירה והאזרחות של ממשלת רוד, כריס אוואנס, הכריז על אימוצה של מדיניות חדשה. בהצהרתו של אוואנס הוא עומד, אמנם, על כך שמדיניות ה-mandatory detention תמשיך להתקיים, אולם אם אכן תיערכנה רפורמות ברוח דבריו של אוואנס, ספק אם ניתן יהיה להמשיך ולכנות את מדיניותה של אוסטרליה בשם זה.

בהתאם לעקרונות, עליהם הכריז אוואנס, יוחזקו בתחילה במעצר לצורך בדיקות בנוגע למצבם הרפואי, בנוגע לסיכון שנשקף מהם ובנוגע לזהותם מי שנכנסו לאוסטרליה ללא היתר; שוהים שלא כדין שנשקף מהם סיכון של ממש לחברה; ושוהים שלא כדין המסרבים באופן חוזר ונשנה לפעול בהתאם לתנאי הויזה שלהם. אולי חשוב מכל – ילדים (ובמידת האפשר גם משפחותיהם) לא יוחזקו במחנות מעצר. בהתאם להצהרת אוואנס, לא ניתן לקבל מעצר בלתי מוגבל בזמן, וכל מעצר יהיה נתון לביקורת רגילה, בניגוד למצב הנוכחי בו כלל לא ניתן לקיים ביקורת על המעצר ובו הוא יכול להימשך גם לנצח. אוואנס מוסיף ומצהיר כי מעצר במחנות המעצר הידועים לשמצה של אוסטרליה ייערך רק כמוצא אחרון ולפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי.

הוצאה אל הפועל של הרפורמה לפי לשונה של הצהרת אוואנס משמעותה מהפך של ממש במדיניות מעצרם של מבקשי מקלט ושוהים שלא כדין באוסטרליה (אף אם אין בו די), ויש לקוות שהממשלה אכן תפעל ברוח דבריו של אוואנס. יש לציין כי על מנת לממש את כל העקרונות עליהם הכריז אוואנס, יהיה צורך גם באישור הפרלמנט למספר שינויים בחקיקת ההגירה של אוסטרליה.

ובישראל? כבר כתבנו כאן מספר פעמים אודות מדיניות מעצרם הבלתי מוגבל בזמן של מבקשי מקלט, בהם ילדים, ושל שוהים שלא כדין שאין אפשרות פרקטית לגרשם, ונחזור עליה רק בקצרה. החוק בישראל, בניגוד לחוק האוסטרלי, אינו מחייב מעצר שוהים שלא כדין ומאפשר את שחרורם בהתקיים תנאים מסוימים, בין השאר כאשר מעצרם מתארך ואין אפשרות מעשית לגרשם. למרות זאת, בישראל מבקשי מקלט, ובהם ילדים, נעצרים לא רק לצרכי זיהוי או לצרכי הגנה על אינטרסים ביטחוניים של המדינה, אלא מוחזקים במעצר בלתי מוגבל בזמן לצרכי הרתעה. פליטים, שלא זוהו כסודנים או כאריתראים, מוחזקים במעצר עד למיונם על ידי נציבות האו"ם לפליטים, אלא שבשנה האחרונה כמעט שלא נערכים הליכי מיון כאלה נוכח העומס הנופל על כתפי הנציבות, ומאחר שמדינת ישראל לא קיימה את חובתה להקים מערכת מיון אפקטיבית משלה. כתוצאה מכך, ונוכח העובדה שמדינת ישראל מתייחסת אל מבקשי מקלט שטענתם טרם הוכרעה כאל מי שאינם משתפים פעולה עם גירושם, ולכן גם מסרבת לשחררם, הם מוחזקים במעצר ללא הגבלת זמן. גם מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה, שהמדיניות לגביהם שונה במקצת, מוחזקים במעצר לפרקי זמן בלתי מוגדרים, וכך גם קטינים לא מלווים. לפירוט בעניין מדיניות מעצרם של מבקשי מקלט בישראל ניתן לעיין בנייר עמדה בנושא זה, שפרסם הפורום לזכויות פליטים.

הייתכן שבקרוב, ברגעי הייאוש, כבר לא יהיה אל מי לשאת עיניים ולהאנח, "יכול להיות יותר גרוע"?