יום שישי 4 אפריל 2008

השבת אזרחות

בשנות השבעים והשמונים נהגה מדיניות של הפקעת האזרחות הישראלית מנשים ערביות בשל נישואיהן לבני זוג תושבי הגדה המערבית, והעתקת מגוריהן לגדה. הנשים הוחתמו (שלא מרצונן ובלא שהבינו או בלא שידעו כלל על מה הן חותמות) על מסמכים, לפיהם הן מבקשות לוותר על אזרחותן הישראלית. ויתור על אזרחותן הפך את הנשים למחוסרות אזרחות. אלו מהן שביקשו כעבור זמן לשוב לישראל (למשל, לאחר שהתגרשו או התאלמנו), נדחו בטענה שוויתרו באופן וולונטרי על האזרחות הישראלית. בעקבות עתירה, שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ, הנהיג משרד הפנים נוהל להשבת האזרחות לנשים מקרב אותה קבוצה. עליהן לפנות בבקשה מיוחדת, אשר נבחנת בקפידה בנסיבות כל מקרה ומקרה. העתירה נדחתה.

ערביה אזרחית ישראל, שהושאה לאזרח ירדני בשנות השבעים, אולצה על ידי אביה לחתום בטביעת אצבעה שהיא מוותרת על אזרחותה על מנת שתוכל לצאת לירדן. בירדן לא רכשה מעמד, והיא נותרה מחוסרת אזרחות. לאחר כריתת הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן נסע אחיה לחפש אחריה, ומצאה ערירית וחסרת אמצעים. הבקשה להשיב לה את אזרחותה נדחתה. הוחלט להקנות לה תושבות ארעית בישראל מטעמים הומניטאריים ללא אפשרות לשדרוג מעמדה.
בג"ץ פסק, שחזקה עליה שהבינה את תוצאות חתימתה על הבקשה לויתור על אזרחותה, ודחה את העתירה.

ומה על אזרחית יהודיה, שויתרה על אזרחותה בשנות השבעים?
על פי הודעת משרד הפנים לבג"ץ מן הימים האחרונים, די שתיכנס לישראל על פי חוק השבות, על מנת שתרכוש אזרחות באופן אוטומטי.